איך לכתוב פרומפטי AI פורנו שבאמת עובדים

למה הפרומפט שלך חשוב יותר מהמודל

רוב האנשים מאשימים את המחולל כשהתמונה יוצאת לא טוב. בפועל, כ-80 אחוז מההבדל בין תוצאה בינונית למרהיבה הוא הפרומפט, לא המודל. אותו מחולל שמוזן בפרומפט ואגו של שתי מילים ובפרומפט בנוי היטב של שלושים מילים ייצר תמונות שנראות כאילו באו מעשורים שונים של טכנולוגיה.

פרומפט הוא לא משאלה. הוא סט של הוראות, וכמו בכל הוראות - הפירוט מנצח. "אישה יפה" לא נותן למודל כמעט כלום לעבוד איתו, אז הוא ממלא את הפערים בממוצעים הסטטיסטיים שלו, ולכן פרומפטים ואגים מניבים תמונות שכולן נראות אותו דבר. פרומפט שמפרט טווח גילאים, פוזה, תאורה, זווית מצלמה, עדשה, סביבה ואווירה - נותן למודל מסדרון צר, והתוצאה נראית מכוונת.

החדשות הטובות: כתיבת פרומפטים היא מיומנות נרכשת עם עקומת למידה קצרה. אתה לא צריך הכשרה אמנותית. אתה צריך מבנה חוזר, אוצר מילים עבוד של כחמשים מונחים, ואת ההרגל לעבוד באיטרציות. המדריך הזה נותן לך את שלושתם.

אנטומיית הפרומפט: חמישת הבלוקים

כל פרומפט חזק בנוי מאותם חמישת בלוקים, בערך בסדר הזה. חשבו עליהם כמענה לחמיש שאלות שהמודל שואל בשקט.

ראשית, הנושא: מי או מה נמצא בפריים. הייה מדויק. במקום "אישה", כתוב "אישה בסוף שנות העשרים לחייה עם שיער כהה ארוך ונמשים." טווח גילאים, שיער, מאפיינים ייחודיים. המודל לא יכול להמציא פירוט שלא נתת, ונושאים גנריים מניבים פנים גנריות.

שנית, הפעולה והפוזה: מה הנושא עושה. פוזות סטטיות ("עומדת", "נשענת") בטוחות אבל שטוחות. פעלים עם תנועה משתמעת ("מסתובבת לכיוון המצלמה", "צוחקת מעבר לכתף") מניבים גופים טבעיים יותר וקומפוזיציות מעניינות יותר. תאר את הפוזה במונחים פיזיים ולא רגשיים.

שלישית, הסביבה: איפה זה קורה. "חדר שינה" בודד הוא חלש; "חדר שינה בלופט מואר שמש עם סדינים לבנים מפשתן וקיר לבנים" הוא חזק. סביבות עובדות שותים משמרות: הן מעגנות את הקומפוזיציה והן מוכרות ריאליזם, כי תמונות אמיתיות תמיד יש סביבה.

רביעית, סגנון ומדיום: איך התמונה צריכה להיראות. "פוטוריאליסטי", "shot on 35mm film", "צילום מערכתי" הם לא קישוט; הם מכוונים את המודל לצינור רנדור. בחר סגנון אחד לפרומפט. ערבוב של "ציור שמן" ו-"פוטוריאליסטי" באותו פרומפט רק מבלבל את המודל.

חמישית, תגי איכות וטכניים: שכבת הגימור. מונחים כמו "מיקוד חד", "פירוט גבוה", "תאורה מקצועית", "8k" נותנים דחיפה אחרונה לכיוון ליטוש. השתמש בשלושה או חמישה, לא בעשרים. חומה של תגי איכות מדללת את החלקים שבאמת מתארים תוכן.

אוצר המילים שמזיז את המחט: אור, מצלמה, עדשה

אם תלמד חלק אחד מהמדריך הזה בעל פה, שיהיה זה. למונחי תאורה ומצלמה יש ההשפעה הגבוהה ביותר למילה מכל מה שתכניס לפרומפט, כי הם שולטים בשתי הדברים שמבדילים בין רנדור חובבני למקצועי.

קודם כל התאורה. "אור חלון רך" מחמיא לעור והוא מונח התאורה השימושי ביותר לפורטרטים. "שעת הזהב" מוסיף חום וצללים ארוכים. "תאורת היקף" מגלף את הנושא מהרקע. "Neon" ו-"תאורת לואו-קי אווירתית" דוחפים למראה מסוגנן וקולנועי. הימנע מלערום תאורות סותרות ("אור שמש בהיר" פלוס "כהה ואווירתי") בפרומפט אחד.

אחר כך שפת המצלמה. "פורטרט בגובה העיניים" הוא ניטרלי ובטוח. "זווית נמוכה" מוסיף עוצמה ודרמה. "מעבר לכתף" יוצר אינטימיות. "שוט רחב" מראה סביבה; "תקריב" מראה פרט ורגש. לנקוב בשם השוט לרוב יעיל יותר מלתאר את המסגור במילים פשוטות, כי המודל ראה מיליוני תמונות שתויגו במונחים האלה בדיוק.

שלישית, עדשה ועומק שדה. "85mm portrait lens" ו-"עומק שדה רדוד" יחד מניבים את הרקעים המטושטשים הקרמיים של צילום פורטרטים מקצועי. "Bokeh" מנקב בשם את הטשטוש. "מיקוד חד על העיניים" מתקן את הבעיה הנפוצה שהמודל מתמקד במישור הלא נכון. שלוש-ארבע מילים הללו יכולות להפוך רנדור שטוח למשהו שנראה מצולם ולא מיוצר.

פרומפטים שליליים: החצי השני של המלאכה

פרומפט שלילי אומר למודל ממה להימנע, ולגבי אנשים מיוצרי AI הוא כמעט חשוב כמו הפרומפט הראשי. האנטומיה האנושית היא המקום בו המחוללים נכשלים בצורה הבולטת ביותר, ופרומפטים שליליים הם ההגנה הזולה ביותר שלך.

התחל בפרומפט שלילי קבוע שאתה ממחזר בכל מקום: "ידיים מעוותות, אצבעות נוספות, אצבעות מחוברות, פנים מעוותות, עיניים א-סימטריות, אנטומיה לקויה, גפיים נוספות, מטושטש, איכות נמוכה, סימן מים, טקסט." הידיים ראויות לתשומת לב מיוחדת כי הן נקודת הכישלון הנפוצה ביותר; לנקוב במפורש בפגמי ידיים בפרומפט השלילי מפחית אותם במדיד ניכר.

מעבר לאנטומיה, השתמש בפרומפטים שליליים כדי להגן על הסגנון. אם אתה רוצה פוטוריאליזם, הוסף "קריקטורה, אנימה, איור, ציור" לפרומפט השלילי, כי המודל לפעמים סוטה מעצמו לרנדור מסוגנן. אם אתה רוצה רקע נקי, הוסף "רקע עמוס, אלמנטים מסיחים את הדעת." חשבו על הפרומפט השלילי כמעקה בטיחות נגד אופני הכישלון המסוימים שאתה ממשיך לראות ביצירות שלך.

אזהרה אחת: אל תהפוך את הפרומפט השלילי לפרומפט חיובי שני. לשלול מושג ("לא מחייכת") הוא חלש ופחות צפוי מלפשוט לא להזכיר אותו, ורשימות שליליות ארוכות יכולות להתחיל להילחם בפרומפט הראשי. שמור אותו ממוקד בפגמים ובסטיית סגנון, ותן לפרומפט הראשי לעשות את התיאור.

חמיש דוגמאות מעובדות (גנבו את המבנים האלה)

דוגמה 1, הפורטרט הקלאסי. "דיוקן פוטוריאליסטי של אישה בסוף שנות העשרים לחייה עם שיער ערמוני בצמה רופפת, אור חלון רך, גובה העיניים, עדשת 85 מ״מ, עומק שדה רדוד, רקע אפור ניטרלי, הבעה רגועה, פוקוס חד על העיניים, פירוט גבוה." כל בלוק נוכח: נושא, פעולה מינימלית, סביבה, סגנון, תגים טכניים. זו התבנית שאתה צריך לשנן ראשונה.

דוגמה 2, מוסיף סביבה ואווירה. "תמונה קולנועית של אישה בתחילת שנות השלושים לחייה עם שיער שחור קצר, צוחקת מעל הכתף, אור שעת הזהב על מרפסת גג בשקיעה, קו רקיע של העיר מטושטש ברקע, צולם על סרט 35 מ״מ, גוונים חמים, עומק שדה רדוד." שים לב איך הסביבה (גג, שקיעה, קו רקיע) ופועל הפעולה (laughing) עושים את רוב העבודה היצירתית.

דוגמה 3, גוף מלא עם כוונה. "תמונת מערכת מלאה של אישה גבוהה בשמלת ערב אדומה מתנפנפת, עומדת במסדרון שיש, תאורת קצה דרמטית, זווית מצלמה נמוכה, קומפוזיציה סימטרית, סגנון מגזין אופנה, פירוט חד." השמלה, המסדרון והזווית הנמוכה יוצרים יחד את הדרמה; אף מילה בודדת לא נושאת אותה לבד.

דוגמה 4, קלוז-אפ אינטימי. "תקריב קיצוני, פניה של האישה מוארים למחצה באור ניאון ורוד וכחול, טיפות גשם על העור, עומק שדה רדוד, רקע כהה, גרייד צבע קולנועי, פירוט אולטרה." זו נשענת כמעט לחלוטין על אוצר מילים של תאורה, וזה מראה כמה רחוק מונחי תאורה לבד יכולים לשאת פרומפט.

דוגמה 5, מתקנת כישלון. נניח שהפורטרטים שלך ממשיכים לצאת עם עור שעוותי ופלסטי. הוסף לפרומפט הראשי: "מרקם עור טבעי, נקבוביות נראות, אי-שלמויות עדינות" ולפרומפט השלילי: "עור פלסטי, מרוטש, מוחלק מדי." לנקוב בשם הפגם המדויק ובההיפך שלו - זו הדרך המהירה ביותר לתקן פגמים חוזרים.

שגרת האיטרציה: מטיוטה לגרסה סופית

מקצוענים לעיתים רחוקות פוגעים בניסיון הראשון. שגרת העבודה: טיוטה, יצירה, אבחון, כיוונון, חזרה. המשמעת החשובה: לשנות דבר אחד בכל פעם. אם תכתוב את כל הפרומפט מחדש בין יצירות, לא תלמד כלום איזה שינוי תיקן את הבעיה.

אבחן כמו טכנאי. הקומפוזיציה לא נכונה? כוון את מונחי המצלמה. התאורה שטוחה? החלף את בלוק התאורה. הידיים שבורות? חזק את הפרומפט השלילי. הפנים גנריות? הוסף מאפיינים ייחודיים לבלוק הנושא. כל אופן כישלון מתמפה לבלוק מסוים - בגלל זה מבנה חמישת הבלוקים משתלם.

נהל יומן פרומפטים אישי. כשפרומפט מניב תוצאה מעולה, שמור את הניסוח המדויק, את ה-seed אם הכלי מציג אותו, והערה על מה עבד. תוך כמה שבועות תבנה ספרייה פרטית של קטעים מוכחים (setups תאורה, מסגורי מצלמה, תגי סגנון) שתוכל לשלב מחדש יותר מהר מלכתוב מאפס.

ולבסוף, דע מתי לעצור. התמורה הפוחתת מכה חזק אחרי חמיש-שש איטרציות על רעיון אחד. אם הרעיון הליבה לא עובד בשלב הזה, הרעיון צריך חשיבה מחדש, לא עוד תארים. שמור את הקרדיטים לרעיון הבא.